מושיטים יד לנועה

״ אני מסתכל על הבת שלי והיא נותנת לי כח להילחם למענה״ 

שלום לכולם, אני אביתר ואשתי שרית כהן מבני ברק. 

הורים של נועה בת ה-10, שבכל פעם נותנת לנו כח להמשיך ולהילחם. 

בגיל ארבע שנים, נועה שלנו אובחנה בסרטן מסוג ווילמס.

תקופה קשה שאני לא יכול לשכח לרגע.

עברנו שנה שלמה ,טיפולי כימותרפיה, אשפוזים וניתוח מורכב

להסרת חלק מהכליה בכדי שהסרטן לא יתפשט.

תדמיינו לכם איך ילדה כל כך קטנה צריכה לעבור את המלחמה על חייה. 

ההתמודדות שלנו כהורים הייתה פשוט קורעת לב,

אני לא מאחל לאף הורה לעבור את זה. 

נועה נלחמה באומץ במחלת הסרטן, איבדה חלק מעצמה,

אך לא את האמונה. 

חשבתי שסיימנו הכל, הייתי בטוח שנועה שלי תחזור לחיים רגילים, לחברות שלה ולבית הספר.

אבל המלחמה שלה לא הסתיימה.

תופעות הלוואי של הכימותרפיה גרמו לגוף שלה נזק חמור, הטיפולים האיצו את התסמונת שהיא נולדה איתה

וכעת היא עומדת בפני סיכון להיות נכה לכל החיים.

אחרי התייעצות עם רופאים בכירים בעולם, מצאנו מנתח שיכול להציל את נועה מנכות. סדרת ניתוחים חדשניים במרכז טיפולים בארה״ב.

הידיעה המשמחת הזאת, פתחה בפנינו קרן אור של תקווה. 

באותו הלילה אני ואשתי הלכנו לישון עם חיוך ושמחה. 

עד שקיבלנו את ההודעה שהניתוח לא בסל התרופות,

הפנים שלנו נפלו ונכנסו לתוך כאב ופחד.

עלות הניתוחים והשיקום יחד עם כל המסע הזה

מסתכם בעלות של מיליון וחצי שקל! אין לנו סיכוי להשיג את הסכום הזה.

אני כותב לכם ופשוט רועד מבושה לבקש עזרה. אבל אין לנו ברירה.

כל אבא ואמא היו עושים אותו דבר. 

בבקשה תעזרו לי להציל את נועה שלי מלהיות נכה לכל החיים. 

אתמול בלילה היא הבינה שיש סיכוי שלא נטוס לבית החולים בארה״ב 

 כי אין לנו את הכסף ואמרה לי בלחש ובקול עדין:

 "אבא, אני לא רוצה להיות נכה.

אני רוצה לרקוד, לרוץ, לשחק כמו שאר הילדים. 

אני לא רוצה שהחברות יצחקו עליי. אני רק רוצה להיות כמו כולם".

זה שבר לי את הלב ונרדמתי עם דמעות. 

בבקשה אל תישארו אדישים. עתיד החיים של נועה שלי תלויים

בעזרה של כל אחד ואחת,

כתבתי את הדברים מלב של אבא שרק מבקש לראות את הבת שלו בריאה.

תרמו ושתפו.