"לשים הכל בצד, ופשוט לחייך." ניצן.

את שנת השירות שלי עשיתי במחלקה האונקולוגית בתל השומר, ואני לעולם לא אתחרט על כך.
יש משהו באווירה שם, בקשר בין החולים, המשפחות, והמתנדבים, שפשוט מדבק.
כולם שם רק רוצים לתת ולעזור, ועסוקים במאבק יומיומי שקשה למישהו מבחוץ לתפוס.

כשנכנסים למחלקה הזאת, הכל נשאר בחוץ. אני נכנסת, ומיד שוקעת בעשייה רצופה, בדיבורים, חיוכים, וכל מה שאני יכולה לעשות בשביל הילדים המתוקים האלו.

מי ששירת פעם במקום כזה יודע, שזה הרבה מעבר לשירות לאומי או התנדבות. כשאתה משקיע את הנשמה שלך, זה פשוט נהיה חלק ממך, חלק מהחיים שאי אפשר לשכוח.

את אליאן הכרתי במהלך השנה הזאת. נקשרנו מיד אחת לשנייה. נוצרה בינינו חברות מיוחדת, שגרמה לי להגיע לכל הטיפולים של אליאן ולהיות שותפה בכל האשפוזים שלה.

וזאת גולי, שכל המחלקה מכירה… אחת הילדות המתוקות והשמחות שאני מכירה.
לראות ילדה חולה בסרטן, שמצליחה לשמור על שמחת החיים שלה גם במקום כזה, ואפילו להדביק בה את הסובבים אותה – זה נדיר!
את גולי ליוויתי במהלך כל שנת השירות שלי. ממש השבוע היא עשתה מסיבת הודיה מרגשת, לאחר שסיימה את סדרת הטיפולים שהיה עליה לעבור.

אם שואלים אותי מה הדבר שהכי מרגש אותי במהלך השירות זה הרגעים שאני רואה ילדים מחייכים, ושוכחים לרגע מכל הכאב היומיומי שלהם.