"דברים קטנים שעושים דבר עצום למשפחות". סברינה

קוראים לי סברינה, ואני אמא של אלמוג. אלמוג בן 23 כיום. הוא חלה כשהיה בן 16 בלוקמיה מיאלואידית חריפה (AML). בהתחלה' אלמוג היה מאושפז בהדסה עין כרם, שם היו מעט בנות של "להושיט יד" ונחשפנו אל העמותה ואל אברהם שעומד בראשה דרך סיפורים. בהתחלה הקשר שלנו איתו היה טלפוני, הוא ניסה לעזור לנו ככל יכולתו אבל אף פעם לא נפגשנו ממש פנים אל פנים. בפעם השניה שאלמוג חלה, המחלקה בהדסה היתה על סף פירוק ועברנו לאיכילוב, שם היו גם מעט נציגים של "להושיט יד", וגם שם הקשר שלנו זה המשיך וירטואלי וטלפוני. וכשאלמוג חלה בפעם השלישית הגענו לתל השומר, ושם היתה נוכחות גדולה של להושיט יד, ושם כל המפגשים הוירטואליים שהיו לנו בעבר הפכו לשמחתנו למציאות, הגשמנו ממש חלום של אלמוג להכיר מי זה אברהם, החיבור ביניהם היה מטורף. מבחינת אלמוג אברהם הוא "אבא אברהם". התמיכה הכלכלית שהם נתנו לנו, אני כל השנים האלה הייתי גרושה ובהליכי גירושין וטיפולים לבד, והקושי היה מטורף, אלמוג חלה שוב ושוב, השתלות, טיפולים, ליוויתי אותו בטיפולים כל הזמן, ומי שהחזיק אותי מבחינת שפיות אלו בנות השירות.

גם אלמוג התחבר במיוחג ללהושיט יד והם עד היום בקשר. הם היו שם בשבילנו כל הזמן והם עד היום שם בכל מה שהם יכולים לעזור. גם אם הוא לא יכול לעזור אני ומכת עליו לגמרי שזה כי יש עוד אלפים שצריכים אבל אני יודעת שהוא יעשה שמיניות באוויר כדי לעזור לנו, לעזור לי ולאלמוג, מדובר בסיפור של תמיכה ענקית שאני לא חושבת שהייתי יכולה להרים את הראש שלי מתחת המים בתקופה הזאת בלעדיהם. אלמוג הגיע כה ]עליים לטיפול נמרץ, בטיפול נמרץמבוגרים, ואים מצב שיכניסו לשם לעולם טלוויזיה ודברים מבחוץ, רוב האנשים שמה במצב קשה, ואלמוג היחיד שהיה ער, ולהיות בשבילו בסביבה הזאת היה פשוט נורא. הכנסנו לשם טלוויזיה של להושיט יד כי אף אחד אחר לא הצליח לסדר את זה, זה דבר קטן אבל מבחינתו זה הצלה ענקית. זה מתחיל מדברים קטנים ומגיע לדברים ענקיים. בן אדם נורמטיבי מהמניין יראה את זה כפעולה פשוטה, "אז עזרו, בסדר", אבל זה כל כך לא נכון, אלו דברים קטנים שעושים דבר עצום למשפחות. אני יכולה להמשיך ולספר אבל כל המילים כל כך קטנות ומתגמדות לעומת העוצמה שעומדת מאחוריהן. לראותאת אברהם במוצאי שבת אחרי שאת סגורה בבידוד את רואה אותו כמו מלאך נוחת לך בחדר ובא לתמוך